חוה לבנת-מרזר

האמנית חוה לבנת-מרזר נולדה בפריז, בתו של אמן ריקועי הנחושת הנודע אריה מרזר. ימי ילדותה המוקדמים שזורים בדרמה של אמצע המאה ה-20: עם כיבוש פריז בידי הנאצים, הצליחה המשפחה להימלט מציפורני הגסטפו הודות לתושייתה של האם אסתר. לאחר תלאות רבות באזור פרובאנס והסתתרות של חוה התינוקת בבית אישה נוצרייה שהצילה את חייהם, חצתה המשפחה את הגבול לשווייץ. בשנת 1945 עלתה חוה ארצה עם משפחתה.

את האמנות ספגה כבר מצעירותה. את צעדיה הראשונים עשתה בהדרכת אביה, וציירה לצדו בקריית האמנים בצפת, יחד עם אמני התקופה, בהם מנחם שמי ומרדכי לבנון, שהיו לה השראה בתחילת דרכה. בנעוריה השתתפה בחוג ב"אורנים" בהדרכת מרסל ינקו, למדה במדרשה למורים לציור בתל אביב, ובשנת 1970 סיימה את לימודיה במכון אבני, שם נמנה יחזקאל שטרייכמן עם מוריה.

ב-1968 הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה, "שמונה ועשרה", בבית ביאליק: סדרת קולאז'ים בעקבות נפילת בעלה, הטייס ארנון לבנת, ביום הראשון של מלחמת ששת הימים, בשעה שמונה ועשרה בבוקר.

ב-1972 יצאה בעזרת מלגת ממשלת צרפת להשתלמות ולציור ב-Les Beaux-Arts ובאטלייה 17 (Atelier 17) של סטנלי ויליאם הייטר, בתחריט ובהדפס אמנותי. בשובה המשיכה בחוג לאמנות באוניברסיטת תל אביב.

היא מזוהה במיוחד עם ציורי האקוורל שלה: שקיפות, אור וזרימה. במשך שנים עסקה בסמטאות צפת, ובהמשך בנופי ים המלח, ירושלים וקווי חוף. בעבודותיה המוקדמות חקרה חללי פנים, כשהכיסא הריק משמש ציר רגשי וצורני. בשנים מאוחרות יותר הרחיבה את יצירתה לאסמבלאז' ולפיסול אקולוגי מחומרים ממוחזרים, בדיאלוג עם עולם הצומח והחי (Flora & Fauna), בדמיון עשיר ובהומור דק.

היום היא יוצרת בסטודיו בתל אביב. בעבר חילקה את זמנה בינו לבין סטודיו בצפת, ולאורך השנים הציגה את עבודותיה בתערוכת קבע בבית מרזר, בית אביה. יצירותיה באוסף הקבע של מוזיאון תל אביב לאמנות ובאוספים ציבוריים ופרטיים בישראל וברחבי העולם.